אחר הדברים האלה וגומר סיפר כי אחר היותו המלך כעוס נגד ממוכן הוא המן על עצתו בהריגת ושתי. אשר למען זה היה המן נזוף ובלתי נכנס בשער המלך ואחר העשו׳ עצת נערי המלך מקביצת נערות יפות והטובה בעיניו להמליכה תחת ושתי. אשר קרה מזה לקיחת אסתר והמליכה תחתיה אחרי שענ׳ ושתי עונש מיתה ואחרי המקרה מבגתן ותרש אשר קצפו על קנאתם למיתת ושתי גבירתם. באופן שראה המלך היות העצה מהמן נאותה ביעצו אותו לבער ושתי החוטאת ממלכותו וזה בהמשיכו בתחילה ליבות השרי׳ והעם באומרו לא על המלך עותה כי אם על כל השרים וגומר באופן כי הביא רצונו אל היש וכסא המלך נשאר נקי. ואותו המעט קט מיגון אשר נמשך אליו ממיתת׳ חמק עבר ע״י העצה מנערי המלך. לכן גזר אומר כי לו להמן משפט השררה ושיהיה הגדול שבמלכותו להמצ׳ היות עצתו נבונה. ובפרט בהיותו נבון וחכם קוסם קסמים ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים ועל כן גדלו המלך. ושם תחת הנהגתו שאר השרים.וינשאהו בשומו כסאו של המן אשר היה מהשרים אשר אתו הרואה פני המלך ממעל לכל שאר הכסאות.וכל עבדי המלך וגומר רוצה לומר ומה שגדלו היה בשכל עבדי המלך כקטון כגדול היושבים בשער המלך היו כורעים ומשתחוי׳ להמן. שהם ב׳ מיני ההכנעות היותר מורות על גדולת אשר ההכנע אליו וגדולה על כלן כי ההכנעות הללו. לא היו נעשו׳ מזולתו אליו. מרצון החלטיי מהכורעים. אשר לפעמים יתוסף או יחסר וכפי רצון המכבדי׳. אבל היו ההכנעות תמידיו׳ ושומרות הסדר להיות מצות מלך.כי כן צוה לו המלך. ר״ל בעבורו ויהיה לו כמו אמרי לי אחי הוא.ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. בתרגו׳ ומרדכי לא הוה גחין לאנדרטא והיא צלם עבודה זרה אשר היה לו בבגדו להראו׳ העמים היות כחו בכך ובטלמסאות וכישופים. ולכן נתגדל ונתקדש בית המלכו׳ כי כן הוא דרך כל בעל מלאכה להביא עליו סימן ממלאכתו למען בעבורו יכירוהו. היות אומנותו. הנרמז אליו בסימן ההוא. ולא הוה סגיד להמן על די הוה ליה עבד פלח ואזדבן ליה בטולמא דלחם. כי המן היה מזרע אגג מלך עמלק אשר נתפש חי משאול מלך ישראל. ופייסו שיניחהו להתיחד עם פלגשו בבית אסוריו ונתעברה ממנו וברחה וילדה זקנו של המן. ולכן היה עני כי שאול החרים את כל עמו ומכאן יש ללמוד כי באשר הרחמנו׳ הוא חובה עלינו בשארינו הקרובים אלינו ככה הוא חובה האכזריות בשונאי ה׳ ושונאנו. וכמעט שרחמי שאול על אגג כבה ומחה שם ישראל מתחת השמים לולי ה׳ שהיה לנו.ויאמרו עבדי וגומ׳ סיפר כי אמרו לו אף כי באולי לא היה ראוי כפי הדין שאיש כמוך ישתחוה להמן. יען כי הוא מצות מלך אין נאות לעבו׳ על פי מלך. כי אף הם היו מקנאים להמן וכריעתם לו. לא היתה מלב טהור רק כדי שלא להמרות פי מלכם.ויהי באומרם אליו יום יום. כי להיותם הם מוכרחים על הכריעה וצרת רבים חצי נחמה היו רוצי׳ כי כל השרי׳ ישתוו בכך ולכן היו מקנאים במרדכי הבלתי כורע. והיו מזרזים אותו על ככה. וכאשר ראו כי לא שמע אליהם. ויגידו להמן. ולא לאהבתם אותו ולבקשם כבודו. רק מפני הכעס אשר כעסו על מרדכי ורצו לראות היעמדו דבריו אשר אמר כי לא היה כורע להיות המן עבדו בשטר. ולא היה משתחוה מפני העבודה זרה אשר בלבושו מה שהיה אסור אליו בהיותו יהודי כי כן הגיד להם.וירא המן וגו׳ כי המן בתחילה לרוב המשתחוים לפניו לא השגיח במרדכי להיותו נבלע במיעוטו. ואחרי שהודיעוהו הדבר השגיח בכך. וראה כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו. והוא היה יחיד מכל הזולת בלוקחו השררה הזאת. ולכן נתמלא חימה.ולהיותו בגדולה היותר עליונה להיותו משנה המלך בזה בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו לנקו׳ נקמת בזויו. ויען כי הגידו לו היות עם מרדכי האויבים לעמו עמלק מאז ומני קדם ומלחמה להם מדור דור. אשר נתוסף חימה על כעס. בקש להשמיד את כל היהודים וגו׳ אשר היה נקל בעיניו להשמידם להיותם כלם תחת אחשורוש אהובו. וזה להיותם יהודים ואויבי עמו. ולהיותם עם מרדכי אשר הוא היה שר וקצין להם אז. והוא אשר חטא לו חטא פרטי כאשר ביזהו.ולהיותו יועץ חכם חרשים חשב בדבר וזכר כי היהודים היו כמאז עם ה׳ ובכחו הגדול השמידו עם עמלק. ולכן אחז הדרך הראשון מאבותיו לבקש דרך ללחום את מושל ישראל ואלהיו. כאשר עשו בצאת בני ישראל ממצרי׳ אשר יצאו עליהם למלחמה עם בחירי עם אשר כפי מזלם היו נגזרים לחיים בשנה ההיא. ולכן נאמר ויחלוש יהושע ולא נאמר ויהרוג וכאשר פירשנו. וכן גם הוא בחדש הראשון לשנה לחשבון צאת בני יש׳ ממצרים שהוא ניסן אשר אז עלה עליו רוח כוס החימה. אשר היה בשנת שנים עשר למלכות אחשורוש. והחמישי למלכות אסתר. הפיל גורלות כמשפט הקוסמים. ואולי כי היה גורל החול או אחר כמשפטם.מיום ליום ומחדש לחדש. ר״ל לבחור היום והחדש היותר נאות כפי המזל להזיקם. וכפי דעת חכמינו ז״ל התחיל להסתכל בימי השבוע. וראה יום א׳ אשר בו נבראו שמים וארץ ובשביל ישראל נבראו וכאומרו אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. הפיל ביום שני שבו הבדיל הקב״ה בין מים התחתונים לעליונים. ומצא היות ישראל כמותם מובדלים מן האומות וכאומרו ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי וגומר הפיל ביום ג׳ שבו נבראו אילנות ועשבים וראה שיש מקלסין בהם להקדוש ברוך הוא וכאומרו ולקחתם לכם וגומר פרי עץ הדר וגומר הפיל ביום ד׳ שבו נבראו שמש ירח ומזלות ומצא שישראל נמשלו להן וכאומרו והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. הפיל ביום ה׳ שבו נבראו העופות. ומצא שישראל מקריבים מהם קרבן וכאומרו ואם מן העוף קרבנו. הפיל ביום ו׳ שבו נברא אדם הראשון ומצא היות ישראל משולין בו וכאומרו ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם וגומר. הפיל ביום ז׳ ומצא שאות היא בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל וכאומרו בני ובין בני ישראל אות היא לעולם ואחר שלא מצא לו גורל טוב כפי הימים התחיל לנחש בחדשי השנה והתחיל מניסן ומצא שבו אל הוציאם ממצרים בכחו הגדול. ומצא באייר שנקם נקמתם מעמלק אשר קרם בדרך בימי משה רבם. ומצא בסיון שבו קבלו התורה בסיני. ומצא בתמוז תשועת יהושע וניצוחו לאדוני צדק והורם וזולתם מהמלכים. ומצא באב שנצחו את מלך ערד בימי משה רבם. ואף כי בו נחרב הבית אשר למענו מתענים בט׳ בו. ראה כי סופו להיות ששון ושמחה ליש׳. ובט״ו בו בנות יש׳ היו יוצאות בתופים ובמחולות ועושין שמחות גדולות. ומצא באלול שנצחו את מדין ועמלק בימי גדעון בן יואש. ומצא בתשרי שעשו חנוכת הבית ונתחדשה הממלכה בימי שלמה. ובו ראש השנה וכיפור וסוכה. ומצא במרחשון השלמת בית המקדש. ותולדת יצחק עולה תמימה בו. ומצא בכסלו וטבת שנצחו סיחון ועוג ושנקהלו כל ישראל וביאר להם משה רבם התורה. ויחפש באדר ולא מצא היות בו שום תועלת לישראל. ואדרבא מצא פגע בו כי בח׳ בו נפטר משה רבם. ולכן גזר אומר היותו החדש היותר טוב בעדו לבחור היזקם בו. ובפרט כי אחרי הסתכלו גם במזל כל חדש. וראה כי לכל המזלות היה מבוא בתועלת האומה יש׳ זולתי לדגים שהוא מזל חדש אדר ודימה כי שמו יורה על מהותו ובו יאחזו יש׳ כדגים במצודה ונחש ומצא היות היום י״ג בו מוכן לפורענות ישראל חס ושלום. ולא זכר הרשע כי אין מזל ליש׳ כשעושים רצונו של מקו׳ וכאומרו ומאותו׳ השמים אל תחתו ואם מת משה באדר גם בו נולד ויהי לישועה לאומה יש׳ בכללות׳ ולכן אחרי נחשו ביקש להשמידם באמצעות רכילו׳ ולשון הרע וכאומרו.ויאמר המן למלך אחשורוש וגומר ישנו עם אחד ר״ל עם מיוחד בדיעותיו ומעשיו מכל הזולת. ואינם אוכלים ושותים ומתחתנים עם זולתם. והם מודרי הנאה מהכל.ומפוזר. שאין לפחוד פן ביום אבדתם יעשו המיה במלכות וילחמו נגד הקמים עליהם. כי לא ישמע קול הברה באבדתם להיותם מפוזרים זעיר שם זעיר שם.ומפורד כי לא תחשוב שתעשה קרחה במלכותך. להיות כי אף שהם מפוזרים. נמצאים מהם בעיירות רבות קהילות מד׳ או ה׳ אלפים בעלי בתים. כי אינינו ככה. אבל פיזורם הוא בפירוד נפלא. כי יש מהם מעט קט מפה ומפה שקיבוצם לא יעשו כל שלם.וגם לא תחשוב שאותו המעט מהמפורד יעש׳ רושם העדרו. להיותו דרך משל בכפרי׳ או בדרכי׳ כנהוג באטאליאה אשר יש בדרכי׳ כפרים מי׳ בעלי בתים או יותר. או בעלי בתים נפרדים בדרכים אנה ואנה. אשר הם לתועלת נמרץ. לבטל הליסטים שבדרכים ולהמציא צרכם לעוברי דרך. כי אינינו כן אבל פירודם הוא בין העמים. כי אינם יושבים רק בעיירות הגדולות והם חשובים בם כטיפה בים. והם בכל מדינות מלכותך. כי נתפשטו בכל העיירות. ולכן אם מישיבתם בארצך יולד נזק. יהיה הנזק כללי וימשך בכל מלכותך ולא ימלט אפילו עיר אחת מפגעם.והנה בודאי הוא כי יולד נזק מישיבתם בארצותינו. וזה להיות כי דתיהם שונות מכל עם. כי כל אומות מלכותך אף כי הם שונים זה מזה. יתאחדו לאכול ולשתות ולהתחתן ולהיות לעם אחד כדי לעשות רצונך. מה שאלו אינם אוכלים מאכלי זולתם ואינם אוהבים זולתם. ותמיד מרמים לזולתם ונושכים אותם בנשך ובמרבית. ואלו היה מבקש מלך גדול בת הדיוט מהם לא היה רוצה לתתו לו. ואלו היה אחד מהם מת ברעב. והמלך מאכילו ממאכלו לא היה אוכלו וכן אלו היה משקהו לא ישתה. ביום שבתם חגם חדשם ומועדם ימשך נזק גדול למתעסקים בהם. כי יאמרו לסוחר המתן כי שבת הוא מועד הוא. והסוחר נחפז ללכת. או יאמרו לו המתן כי הוא בבית הכנסת בית תפלתם אשר מקללים בו כל האומות. ומתפללים על כניעת כל הגוים ושבירת מלכותם. והם קוראים שאר העמים טמאים. ועצמם קדושים. וכן סיפר לאחשורוש כל דתי היהודים וכלם דרשם בחכמתו לגנאי.ודתי המלך אינם עושים שאם המלך גוזר להשתחות לשר מה על גדולתו מוצאים עלה להפר את בריתו לאמר איני יכול להשתחוות מפני העבודה זרה. ואם אחד מעבדיך ילך לאומן מהם לתקן כלי זיינו יאמר איני יכול כי שבת או מועד היום. וירבה בדברים עד שיעבור היום. מה שאם תצוה לכל הגוים שבמלכותך לעבוד עבודה ואפילו שיהיה נכריה. כלם כאחד תכף ומיד יעשו רצונך וישתדלו למהר עבודתך. באופן כי אין שום תועלת במציאותם. ואדרבא ימשך נזק רב וכללי כי להיותם מפוזרי׳ בכל המלכו׳. ואת דתי המלך אינם עושים. ילמדו מהם שאר האומות וכדאי בזיון וקצף למלכות ויבואו למרוד בך לחלוטין. ולכן למלך ולתועלת המשכו במלכותו אין שוה להניחם.ואם יטב בעיניך יכתב לאבדם. וכל ממונם יהיה למלך. וזולתו כאוהב טובתך אשקול משלי אם כה תעשה י׳ אלפים ככרי כסף להביא אל גנזי המלך על ידי עושי המלאכה. כי לא רצה לידור נתינתם רק אחרי העשות המעשה.ויסר המלך וגומר כי בזוכרו היות ועצתו נכונה בשכבר בדבר ושתי. ולהכירו היותו יועץ וחכם חרשים. ובהחזיקו אותו מאוהביו ואוהבי שלום המלכות. נכנסו דבריו באזניו והאמין ללשונו הרע שאמר ואת דתי המלך אינם עושים. אשר על עבור על דתו פעם אחד אשתו יחידתו היפה בנשים בת מלך ושתי המלכה לא חס עליה. וכל שכן וכל שכן על עם מנוול כזה לפי התארים שתארם המן הרע. כי מעולם לא הזכיר לו היותם עם ישראל כי חשש פן באולי ירתע אחור מלאבד׳ בזוכרו מה שאירע לנבוכדנצר ובלשצר הקודמים אליו בממלכה ההיא. ואחשורוש לסכלותו לא שת לבו לשאול ולחקור על הדבר. ולקוראם לדין ולהמיתם בדין. כאשר עשה לושתי. רק האמין לדברי המן האומר כי בזה לא יעשה המיה במלכותו וגם לא יעשה קרחה. ותכף ומיד הסיר את טבעתו ונתנה להמן וגו׳ צורר היהודים. כי מצד אבותיו היה שונא להם. ומצדו היה צוררם על דבר מרדכי.ואמר לו הי׳ אלפים ככרי כסף אשר אמרת יהיה נתון לך. כי אעשה חשבון כאלו נכנסו בגנזי. ואחר כך אני נותנם במתנה אליך.והעם תעשה בהם כאשר גזרת היות טוב בעיניך והוא לבערם מן מלכותי ולכלותם מעל פני האדמה.באופן כי תכף המן הרע לא אבד זמן ונקראו סופרי המלך בי״ג בניסן הוא החדש אשר בו הסכים למצוא רשת לרגלם. ויכתוב ככל אשר צוה המן לאחשדרפני המלך. אחש הוא לשון גדולה בלשון ארמי. ורוצה לומר אחש. דר. פני המלך והם הגדולים שדרים לפני המלך כמלכי המדינות שהיו תחת הנהגתו.והפחות אשר על מדינה ומדינה. והם המשנים למלכי המדינות הנזכר.ואל שרי עם ועם והם השרים המושמים בכל עם ועם מיד המלך. המורים שררת מלך המלכים על מלכי המדינות ההם. ובלתי רשותם לא ירימו המלכים ההם ידם ורגלם כנהוג בין הנצרים לשים בישדומין בעיירות אשר מלכם משועבדות להם.והנה כתבו לכל מדינה ומדינה ככתבה ולכל עם ועם כלשונו. מה שאינו מן הנהוג. כי היה ראוי לכתוב בכתיבת המלך ולשונו והם יבקשו מליצים להבינו ולפרשו להם. אבל היתה זאת מעצת הרשע הלז. למען כי אפילו הנערים והעם דל יוכלו תכף ומיד להבין הכתבים ולא יצטרכו לבקש מליצים אנה ואנה.ונכתבו הכתבים בשם המלך ונחתמו בטבעתו. כי לא דבר עוד המן בדבר הזה אל המלך פן יתחרט. ולכן לא הזכירה לפניו עוד. ולא הראה לו הכתבים כאשר מן הנהוג שאף כי המלך מרשה לעשות דבר מה. כשהיא עיקריית. מראים לו הכתב. אם ישר בעיניו טופסו פן יאריכו בו יותר מכדי רצונו. או יוסיפו או יחסרו. והוא לא כן עשה פן יראה מתוך הכתבים העם הלז אשר המן בקש כליונו היותו עם ישראל וישיב אחור ימינו. או מפני רחמנות. או לפחדו מאל עליון קונם.ונשלחו הספרים ההם ביד הרצים במהרה פן יתחרט המלך.אל כל מדינות המלך להשמיד ולהרוג בהשמד כללי מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד. כי זכר הרשע את אשר צוה שמואל לשאול שיעש׳ ככה לעמלק ורצה עתה לשלם להם מדה כנגד מדה. ולמען ימהרו לאבדם מפני חמדת ממונם. נתן להם שללם לבוז.וצוה להם שלא ישימו יד בהם כי אם אחרי עבור השנה וביום י״ג לחדש י״ב לכתיבת הכתבים והוא חדש אדר כי אז לפי דעתו נפל הגורל טוב לאבדת עם ישראל. כי חשש פן יושעו אם יגיעו בהם ובממונם בטרם הזמן ההוא והיום ההוא.וצוה שהפתשגן וטופס הכתב להנתן כדת בכל מדינה ומדינה. רוצה לומר שטופס הכתב ההוא ינתן לכל רואה בכל מדינה ומדינה כאלו היא דת ותורה חדשה מצווה מפי המלך אשר הכל חייבים ליודעה למען לא ישגגו בסכלותם אותה. והוא שיהיה גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה. ולא די כי למהר הדבר שלח הכתבים ביד הרצים. כי גם יצאו בדחיפה רבה ממנו כאלו דבר המלך נחוץ למהר להנתן דת מהענין הנז׳. וביום ההוא בעצמו הדת נתנ׳ בשושן הבירה. כי חשב לעשות בזה כאשר עשה בעצת ושתי אשר אמר יכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור וגו׳ שלא תבוא ושתי וגו׳ ועלה בידו. כי אשר היה הדת נתונה עליו היה קשה חזרתה אחור. וכאשר אירע לדריוש על הדת אשר נתנה על ענין דניאל באופן כי לא היתה לו יכולת להושיעו מרדת בארה וגוב אריות. לולי רחמי אלוהיו אשר הושיעו כאשר עשה למרדכי אשר הושיעו מיד המן.וטופס הכתב ההוא היה בספר לשון הרע וכל דופי לכל העמים. מישראל הגולים בתוכם. ומיום צאתם ממצרים. וכל הניסי׳ אשר נעשו להם היה הופכם למינות באומרו כי היו דרך כשפים. והיה דורש כל העשרים וארבעה ספרי הקודש לגנאי. וכן כל תרי״ג מצות. והיה מספר לכל מדינה ומדינה כל הדעות אשר עשו לאומות מיום עלותם מארץ מצרים. והיה מספר חורבן ביתם ע״י נצוכדנצר. ואיך אף שהיו בגלו׳ היו מחזיקים במעשיהם המכוערים. ומלעיגים על שאר האומות ועל אלהיהם וכל זה כתב המן בשם המלך. וברוב חכמתו אשר היה מבין בכל ספר. כדי לשים קטטה ביניהם ובין שאר האומות. ולמען יהרגום ולא יפחדו מהם. ובשולי הכתב היה אומר ועתה ממני ומאתי המלך אחשורוש מלך המלכים אודיע אתכם כל האומות. כי אהבתי את כלכם. ורצוני לכבד מלככם. ולהדר פני זקניכם. ואיך בא אלינו מארץ הודו הנשיא המן המיוחס בן אגג המלך הידוע מגדולי אדום בן אליפז בן עשו בכור יצחק. ובאהבתו אותנו אהבנוהו וכבדנוהו. ותמיד הזכירנו והורנו דברים מתועלת לנו ולמלכותנו. והוא גילה לנו הרעות הנולדו׳ מעמידת האומה הבזויה הזאת בארצותנו ובכל העולם. להיות שונאי׳ אותנו. וחוקותיהם זרים ודתיהם שונות. ולכן אני מצוה לכל אנשי מלכותי. פרשים ואנשי חיל ושאר עם הארץ. שלא ישאו פנים לחכמיהם. ולא יחמלו על זקניהם. ולא ירחמו על נשיהם. ולא יחננו על יונקי שדיהם כי הסכמתי שלא ישאר אחד מהם בעולם ואליכם שלום.והמלך והמן ישבו לשתות. כי למען לא יבוא שר או אדון להעיק על הדבר ישב לשתות עם המלך. למען יראו מלפניו. ומפחדתו אליו לא ימצא גואל ליהודים ומי שידבר עליהם טובה.והעיר שושן נבוכה רוצה לומר היהודים שבה היו רואים סימנים רעים ועצות רעות עליהם והיו נבוכים בדבר כי לא היו יודעים מה הוא עד שברוח הקדש מרדכי ידע את כל אשר נעשה.
